סליחה...

סליחה...

זה עתה נשמעו תקיעות שופר ברחבי בתי הכנסת בכל הארץ, שערי שמיים פתוחים עד צאת הושענה רבא, עוד יש לנו הזדמנות אנחנו באמת סולחים? זה היה דווקא אלטון ג'ון שהביא את התהיות שלי לכדי שיר שאוסף את כל הסיטואציות שכולנו בני-האדם חווים כל כך הרבה פעמים במהלך החיים ולא תמיד, נותנים דעתנו לעומקם של דברים.

אבל השנה, קצת לפני כניסת יום-כיפור, כשעניין הסליחה מעסיק אותי לאחרונה רבות, כשאני רואה ושומעת בקליניקה סיפורים וחוויות אנושיות וחווה פעם אחר פעם את העובדה שגוף ונפש צועדים יד ביד – לבדוק לעומק את משמעות המושג "סליחה" ...

"סליחה" הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש כעס או עלבון כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה.

סליחה, היא הפסקת הדרישה לפיצוי או עונש.

ניתן להתייחס למושג סליחה מנקודת מבטו של האדם הסולח, האדם שלו נסלח וכן מנקודת המבט של היחסים שבין הסולח לנסלח. במצבים מסוימים, הסליחה ניתנת מבלי לצפות לפיצוי כלשהו וללא תגובה כלשהי מצידו של הפוגע (כך למשל, אדם עשוי לסלוח, או לבקש מחילה, מאדם אחר אשר הלך כבר לבית עולמו).

לעיתים, חלק הכרח מתהליך הסליחה הוא הכרה כלשהי של הפוגע במעשהו וייתכן אף פיצויים, התנצלות לנפגע או פשוט – לבקש סליחה...

אולי לא קל לנו לבקש את סליחתו של זה שפגענו בו בין אם בשוגג ובין אם בזדון, כך או אחרת, החלק הקשה יותר הוא התהליך הפנימי שכדאי שנעשה עם עצמנו מעל ומעבר לחלק הוורבאלי או החיצוני המתבטא במילה סליחה..

מסתבר שלכל אחד מאיתנו יש פֶּקַאלֶע, חבילה שהוא סוחב איתו בחייו, חבילה שבה הוא מניח את הפגיעוֹת, את הקשיים, האכזבות, הכעסים – זה לגמרי לגיטימי כך אני חושבת, לא בכל רגע נתון בחיינו הסוערים בישראל ובכלל, יש לנו כוחות הנפש והתובנות להתמודד עם דברים לעומקם – לגיטימי..

אלא שאל הלגיטימיות מצטרפים גם סימני שאלה כשאותה חבילה מתחילה להכביד על הנשמה, כשאסופת אותם כעסים ופגיעוּת נותנים אותותיהם במצב רוחנו הכללי בתחילה ובהמשך הדרך בבריאותנו.

רבים חושבים שהם יתמודדו עם הדברים, מדחיקים, מניחים את הכעס והפגיעות בפינה נידחת וממשיכים הלאה מתוך אמונה שלימה שהדברים מבחינתם סגורים ובזה בא לציון גואל אלא, אלא שלרגשות שכאלו הניזונים מתוך פגיעות, כעס, עלבון, בושה, יש את הנפח והמשקל הסגולי שלהם ועם השנים והזמן החולף הדברים משתנים:

ואנחנו מכירים את המקום הזה, דברים נשמעים ונראים אחרת עם השנים, המשקל והמשמעויות משתנים במרוצת החיים ואלו מאיתנו שמשקלם של הפגיעות הולך וגדל אצלם, משלמים את המחיר בדיוק בקשר שבין הגוף והנפש. היכן?

כנראה שאת כל אחד מאיתנו זה תופס באיבר החלש שלנו. אצל אחד אלו המיפרקים, אצל האחר מערכת הלב וכלי-הדם, אצל השלישי זה הסוכר, מערכת העיכול וכל מציאות אחרת שתציבו במשוואה הזו מן הסתם תהיה נכונה.

אז למה לעזאזל כל כך קשה לנו לסלוח?, מה יוצא לנו מזה שאנחנו משמרים ומטפחים את הכעס והפגיעות?, האם אנחנו מרוויחים מזה משהו?

המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן

לכאורה, הדברים נשמעים הזויים לחלוטין, מה כבר ניתן להרוויח מפגיעות?, מעלבון?, מכעס? הרי בסופו של דבר כולנו יודעים כי הרגשנו ולא פעם, איך הכעס מחלחל לנו לנשמה, ומשתלט לנו על השכל הישר וההגיון ומימד הזמן?, מימד הזמן כבר ברור לנו שפועל בדיוק להיפך מהכיוון אליו עם שכל ישר, ניטראליות ומעט היגיון אנחנו מבינים שהדברים רק פוגעים בנו – אז למה?...

אני מניחה שעל מנת להצליח להביא את עצמנו לכדי היכולת לסלוח באמת, מהקישקעס.

אנחנו צריכים לעבור קודם בתוך הכעס, להרגיש מבפנים באמת את הפגיעה, את אותו עלבון וחמיצות אכזבה ולמצות שם בנקודות האלו את התחושה, להבין מה כל כך פגע בנו, עד איפה בתוך הפגיעה אנחנו נפגענו ממשהו חיצוני שמישהו אחר גרם לנו להבדיל מהכעס שלנו על עצמינו שבעצם מוסווה או נכון יותר מופנה כלפי מי שחשף אותנו במערומינו...

איך שלא נסובב את הדברים, תפקידו של האגו הוא להגן עלינו, להגן על שמנו הטוֹב ואת האגו לא תמיד אפשר, כדאי או קל לפטֵר מתפקידו – לפעמים, זה נתפס כ"התאבדות" לשמה, לוותר על האגו, להניח אותו בצד ולצאת ולעמוד חשוף וחף מכל מגננה מול מצבים וסיטואציות שמציבים אותנו חשופים לפגיעות נוספות.

ומי לעזאזל הוא זה שיכול להבטיח לנו שיהיו לנו הכוחות באמת להתמודד עם הפגיעה עד כלות?, מי הוא זה שיכול להבטיח לנו שהפגיעה לא תהפוך את קערת החיים על פיה ותציב אותנו בסיטואציות חדשות, לא מוכרות, כאלו שאין לנו מושג אם יש לנו הכוחות להתמודד איתן או אם יש לנו הידע המעשי לעמוד בפני מצבים חדשים?

אומרים שהאנושות כיום משתמשת רק בכ - 15% מהיכולת האינטלקטואלית שלה, זה מפתיע אם נתבונן במקומות אליהם הגענו ברמת הקידמה, האקדמיה ועוד אבל מאידך – נראה שמשהו ביכולת האישית, האנושית הפשוטה להתמודד עם דברים פשוטים כביכול, הופכים להיות קשים יותר ויותר...

כל כך קשה לנו לשאול "למה בעצם התכוונת" ובכך למנוע אי הבנה והפגיעה שאורבת בצידה..

אבל לא – אנחנו בוחרים לשתוק, עושים את הפרשנות שלנו עם עצמנו ומתחפרים עמוק בתוך הכעס ואם חשבתם שהכעס חולף ועובר עם השנים? – טעיתם !

הכעס הולך ומתגבר ואם לא די בכך, הרי שעם השנים, אנחנו שוכחים מה באמת היה, ומספרים לעצמנו סיפור שאיתו אנחנו יכולים ומסוגלים להתמודד ועם זה אנחנו מפליגים הלאה. עם השנים והזמן החולף, הסיפור מקבל פרשנויות נוספות שמגיעות מחוויות נוספות שאנחנו חווים בעצמנו וגם מתוך אלו שאנחנו שומעים מחברים ומכל אמצעי אחר (תקשורת/עיתונות וכיו"ב).

אז מה אתם אומרים?
לא שווה לכאוב פעם אחת את הכאב ולשחרר את הדברים הלאה?
אני מעלה שוב את הנושא הבריאותי, בעיקר משום שפעם אחר פעם בין אם אני מאמינה ובין אם לאו, עולות למולי ההוכחות המוחצות פעם אחר פעם ומבהירות לי, שהגוף והנפש צועדות את מסע החיים יחד.

אלו מאיתנו שמרהיבים עוז ומתבוננים לפגיעה בלבן של העיניים, מצליחים לחוש את עוצמת הכאב ולאחריה ורק לאחריה, ניתן לחוש את ההקלה והשחרור שבסליחה ואפילו את החושה המשחררת שבהתבוננות השונה על פני הדברים.

אבל בעיקר, מופיע המקום בו אנחנו לא תמיד מצליחים לסלוח לעצמנו על התנהלותנו בתוך הסיטואציות השונות בחיים, איך לא אמרנו, איך שתקנו, איך לא ענינו, חבל שלא קמנו והלכנו, היינו צריכים לעשות כך או אחרת – לא תמיד אנחנו זקוקים "לאויב זר מבחוץ" כדי למלא את מאגר הכעס והתסכול המתבטא בגופנו.

למאגר האכזבות, הכעסים והתיסכולים יש מקום ברור בגוף האדם ובעיניי הרפואה הסינית, מאגר זה נמצא בכבד. שם לדברי התורה עתיקת יומין זו, נאגרים בזה אחר זה כל התחושות הקשות שאנחנו נושאים איתנו וכשאנחנו מתפרצים, כשאנחנו עצבניים, כשאיננו סבלניים, כשמתפלקת לה מילה או משפט שאינו במקום – מייחסת הרפואה הסינית תופעות אלו לכבד, לא קל להיות כבד :-/

הכתבה הזו, מובאת ומוגשת לכולנו כחומר למחשבה, כגשר לרגש (כמה יפה העברית) וכיד מושטת לחוס בראש ובראשונה על בריאותנו ועל מערכות היחסים שלנו עם עצמנו והסובבים אותנו.

וכאמור,
אתכם הסליחה...

למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.

#{title}