מי בעל הבית כאן?
בתקופה האחרונה הזדמנו אלי מספר מקרים שהעלו בי את השאלה הנוקבת – "מי כאן בעל הבית" על הגוף הזה, על החיים האלו?
כידוע לכם, עוד לא נולד הגאון שיצליח לעצור את מחוגי השעון ואת הזמן בעקבותיו:
אנחנו מרגישים ורואים את התופעה הזו כשאנחנו מתבוננים על הקטנטנים, על מפת הדרכים ובעיקר, כשאנחנו מתבוננים נכוחה אל מולה של המראה והיא, משקפת בדיוק את מה שהיא רואה.
נכון, אין לאף אחד מאיתנו היכולת לעצור את הזמן ואולי טוב שכך (באמת שאינני יודעת) אבל אני כן חושבת שבתוך מסע החיים הזה, כל אחד בתוך חייו וגופו, הוא בעל הבית.
וככזה, רק לו ניתנת ההזדמנות, הזכות וגם היכולת, לקבוע את הגבולות, הכיוון והחוקים על פיהם הוא מנהל את חייו:
כידוע לכם, עוד לא נולד הגאון שיצליח לעצור את מחוגי השעון ואת הזמן בעקבותיו:
אנחנו מרגישים ורואים את התופעה הזו כשאנחנו מתבוננים על הקטנטנים, על מפת הדרכים ובעיקר, כשאנחנו מתבוננים נכוחה אל מולה של המראה והיא, משקפת בדיוק את מה שהיא רואה.
נכון, אין לאף אחד מאיתנו היכולת לעצור את הזמן ואולי טוב שכך (באמת שאינני יודעת) אבל אני כן חושבת שבתוך מסע החיים הזה, כל אחד בתוך חייו וגופו, הוא בעל הבית.
וככזה, רק לו ניתנת ההזדמנות, הזכות וגם היכולת, לקבוע את הגבולות, הכיוון והחוקים על פיהם הוא מנהל את חייו:
ולמה אני מכוונת את דברי?
ובכן – כשעולים וצפים סימני הזמן, כשהגיל הופך להיות "תירוץ" ליכולת או אי יכולת לעשות דברים, כשאנחנו מרגישים שדברים לא אותו דבר כמו פעם – בדיוק בנקודת הזמן הזו, אני מתחילה לחפש את בעל הבית.
בעל הבית הוא היחיד שקובע איך יתנהלו החיים של עצמו, מתי ילך לישון, מתי יקום, במה יעסוק, כמה שעות יעבוד, מה הוא קצב חייו, מה יאכל וישתה, מה הם תחביביו וכמה שעות ביממה יקדיש להם, האם קצב החיים והמחויבויות הם אלו שינהלו את חייו או שהוא יהיה זה שינהל את קצב החיים, המחויבויות ואת שעות הפנאי – אם ייקח אותן לעצמו.
בה במידה, כל אחד מאיתנו הוא זה שמחליט מה היא התזונה באמצעותה הוא מזין את גופו (כן, גם את נפשו – אני לא מתעלמת מהנקודה הזו) וכיצד הוא יתייחס ליכולות שלו בנקודת הזמן הנוכחית אל מול ימים שעברו.
רוצה הגורל ומגיע אלי מטופל שמספר על בעיות אורתופדיות. "זה לא סיפור חדש" הוא מספר לי, כבר הייתי אצל אינספור מטפלים, עיסויים, אורתופדים, מדקרים – אבל לאף אחד אין תשובה בשבילי – כך הוא מספר לי בפסקנות חדה וברורה.
ובכן – כשעולים וצפים סימני הזמן, כשהגיל הופך להיות "תירוץ" ליכולת או אי יכולת לעשות דברים, כשאנחנו מרגישים שדברים לא אותו דבר כמו פעם – בדיוק בנקודת הזמן הזו, אני מתחילה לחפש את בעל הבית.
בעל הבית הוא היחיד שקובע איך יתנהלו החיים של עצמו, מתי ילך לישון, מתי יקום, במה יעסוק, כמה שעות יעבוד, מה הוא קצב חייו, מה יאכל וישתה, מה הם תחביביו וכמה שעות ביממה יקדיש להם, האם קצב החיים והמחויבויות הם אלו שינהלו את חייו או שהוא יהיה זה שינהל את קצב החיים, המחויבויות ואת שעות הפנאי – אם ייקח אותן לעצמו.
בה במידה, כל אחד מאיתנו הוא זה שמחליט מה היא התזונה באמצעותה הוא מזין את גופו (כן, גם את נפשו – אני לא מתעלמת מהנקודה הזו) וכיצד הוא יתייחס ליכולות שלו בנקודת הזמן הנוכחית אל מול ימים שעברו.
רוצה הגורל ומגיע אלי מטופל שמספר על בעיות אורתופדיות. "זה לא סיפור חדש" הוא מספר לי, כבר הייתי אצל אינספור מטפלים, עיסויים, אורתופדים, מדקרים – אבל לאף אחד אין תשובה בשבילי – כך הוא מספר לי בפסקנות חדה וברורה.
ואתה? – אני שואלת אותו, איפה אתה בכל המקום הזה?
"אני"? – אני סובל הוא עונה לי, אני הקורבן של העצמות, השרירים, הגנטיקה, העבודה, החשבונות שצריך לשלם, הצרות, הקשיים של החיים והרשימה המשיכה – כולנו מכירים את "רשימת המכולת" של משא החיים...
נניח לצורך העניין (אני מקשה בפניו) שאתה בעל מפעל.
המפעל הזה מייצר ילדים, בית, חתנים, כלות, נכדים, נינים בבוא היום – ממש כמו כל עסק יצרני. מי מנהל את המפעל?, מי מנהל את הקונצרט הזה כדי למנוע ממנו להיות קקופוניה?
כשאחד הילדים חולה חלילה, האם לוקחים אותו לרופא?, לחוות דעת נוספת אם יש צורך בכך?, מי מוביל ומנהל את הטיפול בילד – מי יודע את הנתונים בדבר תחושותיו, התקדמותו או חלילה רגרסיה במצבו?
מי מחליט מה הצעד הבא בתהליך?
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
ברור – עונה לי האיש, אנחנו יושבים ביחד, חושבים ביחד, מקשיבים למה שהילד אומר, למה הוא רוצה ולא רוצה, מבינים מה עומד בפנינו ומחליטים מה הלאה...
מתייעצים עם חברים, קרובי משפחה, רופא המשפחה, קוראים באינטרנט, מחפשים תשובות.
והגב שלך – אני תוהה?
האם כך באותה הדרך אתה מטפל בגב שלך?
"אין לי זמן" – הוא עונה לי,.. יש לי עבודה, אני מגיע עייף מת הביתה, כל מה שאני רוצה זה לחטוף משהו לאכול ולישון כי למחרת היום מחכה לי אותו סיפור ואין לי כוח לזה...
אני שואלת שוב והפעם מבקשת להאיר – מי מנהל את החיים של כל אחד מאיתנו.
על הדברים הטובים והפחות טובים שבהם, מי דואג לבריאותנו, לרווחה הרגשית והמנטאלית שלנו, מי מארגן לנו חופשה, מי עושה סדר בסדרי העדיפויות האישיים והמשפחתיים שלנו?, מי דואג שהגוף הזה שנושא אותנו, יוכל לבצע מחר את מה שיכולנו לעשות לפני שנה, לפני חמש שנים או יותר? האם יש איזה מנהל תפעולי איתו אפשר לדבר?, שאפשר להאיר את תשומת ליבו שהעסק לא ממש עובד, שהגב מתלונן כי אנחנו לא מקפידים על פעילות גופנית וטווח התנועה יורד, וטווח הגמישות מתפוגג והשרירים מתדלדלים להם... והמשקל העודף מפריע וכבד – אפשר לקבוע פגישה עם בעל הבית בבקשה?
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
"אני"? – אני סובל הוא עונה לי, אני הקורבן של העצמות, השרירים, הגנטיקה, העבודה, החשבונות שצריך לשלם, הצרות, הקשיים של החיים והרשימה המשיכה – כולנו מכירים את "רשימת המכולת" של משא החיים...
נניח לצורך העניין (אני מקשה בפניו) שאתה בעל מפעל.
המפעל הזה מייצר ילדים, בית, חתנים, כלות, נכדים, נינים בבוא היום – ממש כמו כל עסק יצרני. מי מנהל את המפעל?, מי מנהל את הקונצרט הזה כדי למנוע ממנו להיות קקופוניה?
כשאחד הילדים חולה חלילה, האם לוקחים אותו לרופא?, לחוות דעת נוספת אם יש צורך בכך?, מי מוביל ומנהל את הטיפול בילד – מי יודע את הנתונים בדבר תחושותיו, התקדמותו או חלילה רגרסיה במצבו?
מי מחליט מה הצעד הבא בתהליך?
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
ברור – עונה לי האיש, אנחנו יושבים ביחד, חושבים ביחד, מקשיבים למה שהילד אומר, למה הוא רוצה ולא רוצה, מבינים מה עומד בפנינו ומחליטים מה הלאה...
מתייעצים עם חברים, קרובי משפחה, רופא המשפחה, קוראים באינטרנט, מחפשים תשובות.
והגב שלך – אני תוהה?
האם כך באותה הדרך אתה מטפל בגב שלך?
"אין לי זמן" – הוא עונה לי,.. יש לי עבודה, אני מגיע עייף מת הביתה, כל מה שאני רוצה זה לחטוף משהו לאכול ולישון כי למחרת היום מחכה לי אותו סיפור ואין לי כוח לזה...
אני שואלת שוב והפעם מבקשת להאיר – מי מנהל את החיים של כל אחד מאיתנו.
על הדברים הטובים והפחות טובים שבהם, מי דואג לבריאותנו, לרווחה הרגשית והמנטאלית שלנו, מי מארגן לנו חופשה, מי עושה סדר בסדרי העדיפויות האישיים והמשפחתיים שלנו?, מי דואג שהגוף הזה שנושא אותנו, יוכל לבצע מחר את מה שיכולנו לעשות לפני שנה, לפני חמש שנים או יותר? האם יש איזה מנהל תפעולי איתו אפשר לדבר?, שאפשר להאיר את תשומת ליבו שהעסק לא ממש עובד, שהגב מתלונן כי אנחנו לא מקפידים על פעילות גופנית וטווח התנועה יורד, וטווח הגמישות מתפוגג והשרירים מתדלדלים להם... והמשקל העודף מפריע וכבד – אפשר לקבוע פגישה עם בעל הבית בבקשה?
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
